החלטה בתיק רת"ק 60344-01-12

זוהי בקשה למתן רשות לערער על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בחדרה (כבוד השופט א' קפלן) מיום 25/12/11  בת"ק  24292-09-11 שלפיו נדחתה תביעתו נגד המשיב ( "פסק הדין").

עיינתי בנימוקי הבקשה והחלטתי לדחותה.

בבית המשפט קמא הגיש המבקש תביעה נגד המשיב, שהוא עורך דין שייצג אותו בהליך אחר. המבקש טען בתביעתו כי בגדר דין ודברים שהיה לו עם המשיב, על רקע הסכם פשרה בהליך האחר, הוא מסר למשיב המחאה על סך 21,000 ש"ח והמשיב הבטיח שיחזיר לו המחאה בסכום גבוה יותר, שהמבקש טען שהוא זכאי לו על פי אותו הסכם הפשרה.

המשיב הכחיש את טענות המבקש ובית משפט קמא, לאחר ששמע את עדותם של המבקש והמשיב, העדיף את גרסתו של המשיב וקבע כי המבקש לא הרים את נטל הראייה שהיה מוטל עליו.

בבקשה מפרט המבקש מספר נימוקים שעיקרם הוא שבית המשפט קמא טעה כשהעדיף את גרסתו של המשיב וכשקבע כי המבקש לא הרים את נטל הראייה.

מתן רשות לערער על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות מעין זה שבפנינו, מוסדר בסעיף 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984(" החוק"), המורה כי: 

"פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות ניתן לערעור לפני בית משפט מחוזי אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית המשפט המחוזי ; בית המשפט המחוזי ידון בערעור בשופט אחד ".

לשונה של ההוראה מעוררת את השאלה בדבר השיקולים שלפיהם ינחה את עצמו בית המשפט כאשר הוא מתבקש לתת רשות לערער על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות. בעניין זה נאמר כי:

"העתרות לא מבוקרת לבקשות רשות ערעור על פסקי דינו של בית המשפט לתביעות קטנות עלולה לסכל את תכלית הקמתו, שהרי היא תאריך את משך ההתדיינות הכולל ותייקר את עלותה של ההתדיינות. הצורך (התחיקתי) להגשים את תכלית הקמתו של בית המשפט לתביעות קטנות מחייב, אפוא, לקבוע אמות מידה להענקת רשות הערעור, ואלו תיגזרנה מתכלית זו" (ראו: בר"ע (מחוזי י-ם) 375/08 ארקיע קוי תעופה ישראליים בע"מ נ' מאיר (טרם פורסם, 3.4.08)).

ייעודו ותכלית קיומו של בית המשפט לתביעות קטנות מקבלים ביטוי בסעיף 62 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984, הקובע הוראות מקלות הן בנושא ראיות והן בנושא סדרי דין, והכול על מנת להביא להכרעה מהירה, יעילה וצודקת של העניין (ראו: רע"א 6043/04 אעלימי כמאל נ' אפי אפרי (טרם פורסם, 15.9.05); רע"א 292/93 סרבוז נ' אופק בע"מ, פ"ד מח (3) 177(1994)). זאת ועוד, על מנת לקיים את התכלית שלשמה הוקם, הוגבלה זכותם של הצדדים לייצוג על ידי עורכי דין והדבר טעון רשות של בית המשפט "מטעמים שיירשמו" (סעיף 63 לחוק).

מאלה מתחייבת מסקנה כי העתרות לבקשות רשות ערעור על פסקי דין של בית משפט לתביעות קטנות  תעשה בריסון ובאיפוק. לעניין זה יפים גם דבריו של המחבר א' גורן, בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי, 853 (מהדורה עשירית, 2009)), שם נאמר:

"רשות ערעור על פסק-דינו  של בית-משפט לתביעות קטנות לא תינתן אלא כשמדובר על טעות משפטית או עובדתית גלויה, ברורה ופשוטה. כאשר מדובר על נושא משפטי שאין בו פסיקה משפטית ברורה וחד-משמעית, לא תינתן, בדרך כלל, רשות ערעור. זאת, אפילו מדובר בשאלה בעלת חשיבות עקרונית או ציבורית, אלא אם כן מדובר בשאלה עקרונית שבית המשפט לתביעות קטנות מרבה לדון בה, כאשר רצוי שלא להנציח פסק-דין מוטעה המשמש לאותו בית משפט תקדים לתביעות דומות. כידוע, רשות ערעור בגלגול שלישי תישקל במשורה, בנסיבות שבהן עולה שאלה משפטית או ציבורית עקרונית. קל וחומר כך, בתביעות קטנות. בתביעות מעין אלה, הרשות תינתן אך בנסיבות שבהן יש עוול זועק, או בשאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר".

ניתן איפה לדחות את הבקשה על יסוד הנימוק שהיא אינה מגלה שאלה משפטית בעלת חשיבות מיוחדת או כלשון המחבר "עוול זועק". מעבר לכך אוסיף כי המכשלה שבפניה עומד המבקש היא  גבוהה אף יותר מפני שהכרעתו של בית משפט קמא הינה הכרעה מובהקת של העדפת גרסה אחת על פני האחרת, היינו גרסת המשיב על פני גרסת המבקש. הכרעה כזו היא ממין ההכרעות שערכאת ערעור אינה מתערבת בהן (ע"א 3601/96 ע' בראשי ואח' נ' עיזבון המנוח זלמן בראשי  ז"ל, פ"ד נב(2) 582 (1998)) ולא מצאתי בבקשה נימוק לעשות כן במקרה הנוכחי.

הבקשה נדחית .

משלא נתבקשה תשובה אין צו להוצאות.

ניתנה היום,  כ"ז שבט תשע"ב, 20 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

הוקלד על ידי  אורלי גבע התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: